זהו בלוג שנכתב על אירוע קשירה שעשיתי לבחור מקסים בליין הסדום ב-3/8/19 שנמצא באתר הכלוב. לפרופיל שלו:
"בצהרי יום שישי קיבלתי הודעה ממישהי באתר האם אני מגיע במוצ"ש לסדום לא היה לי מושג במה מדובר. מעולם לא שמעתי על זה.
היא אמרה לי שזה באותו מקום של הדאנג'ן רק באווירה יותר אינטימית.
נשמע מגניב..יאללה למה לא. נזרום.
הגעתי למקום ולאט לאט טיפטפו עוד ועוד אנשים. היא סימסה לי שהיא כנראה תאחר אז בהתחלה הייתי שקוע בנייד ולאחר מכן התחלתי להסתובב קצת.
פתאום קלטתי אישה קושרת בחורה קטנה למראה והיא נשארת תלויה באוויר. מרחפת לה בתנוחות שונות ומשונות.
מתברר שאותה אישה היא לא אחרת מאשר גולדי, מומחית מספר אחת בארץ בקשירות.
אני מביט מהופנט בנעשה ורואה שלפעמים היא מתירה חבל פה חבל שם והבחורה פתאום הופכת להיות עם הראש כלפי מטה. פתאום היא על הצד. פעם הרגל כפופה בצורה אחת ופעם בצורה אחרת.
ממש בובה על חוטים.
אותה בחורה תלויה נראתה בשלוות נפש שקשה לתאר במילים.
תוך כדי שאני מתבונן במה שקורה עם הקשירות אני שואל גבר שזיהיתי פחות או יותר מביקורי המועטים בדאנג'ן בתור אחד שגם קושר בצורה כזאת במצב שאנשים תלויים באוויר.
פיתחנו שיחה קצרה על הנושא וזה פתאום כבר ממש התחיל לסקרן אותי.
רציתי לנסות את זה.
מעולם לא חלמתי או פינטזתי על דבר בכיוון, אבל פתאום התעורר בי החשק לנסות ולחוות.
עכשיו, לרוב כשאני רוצה לנסות משהו חדש אני חושב עליו יתר על המידה ובסוף מוצא לעצמי סיבה לא לעשות את זה.
הפעם אמרתי לעצמי: נלך על זה. נהיה ספונטניים.
חיכיתי לשעת כושר שגולדי תניח לזאת שתלויה לרגע, ואוכל לגשת אליה. אבל ראיתי שהיא כל הזמן בריכוז מאוד גבוה במה שהיא עושה ולא רציתי להוציא אותה מריכוז.
שאלתי את אותו גבר שגם מתעסק בקשירות אם היא קושרת גם גברים, הוא ענה שכן אבל צריך להמתין שהיא תסיים איתה לחלוטין. רק אחרי שאותה אחת שתלויה כרגע תהיה על הרצפה בלי שום חבל עליה - אני יכול לגשת.
המתנתי בסבלנות וזה ארך הרבה יותר ממה שחשבתי. מעל שעה.
לבסוף זה קרה וניגשתי לגולדי ואמרתי לה שזה היה פשוט מהפנט לראות את זה, והאם אני יכול גם לנדב את עצמי לעניין. היא חשבה על זה לרגע ואמרה שכן. רק נצטרך לחכות שהקושר הבא יסיים (אותו אחד שדיברתי איתו קודם).
מאוד הופתעתי.
חשבתי שבמקרה הכי טוב היא תגיד לי שזה אולי יהיה אפשרי בערב אחר. אחרי הכל היא עבדה עכשיו קשה על הבחורה..מעל שעה!
אז אני ממש שמחתי ולא האמנתי על המזל שנפל בחלקי, וכאילו שזה לא מספיק פתאום ניגשת עוד בחורה, דיאנה, מומחית מספר 6 בארץ בקשירות, בוחנת אותי ונוגעת קצת (יש לציין שבשלב הזה כבר הייתי בלי חולצה) ומצא חן בעיניה מה שהיא ראתה. היא דיברה עם הבחורה השניה והן החליטו שיקשרו אותי יחד.
יותר מזל מזה – לא יכול להיות.
אנחנו רואים שהגבר שם בשלבי סיום ומתחיל להתיר את החבלים, והלב שלי מתחיל לפעום חזק. מרגיש את הרגליים שלי קלילות כאלה. אני מכיר את ההרגשה הזאת..כבר עבר זמן רב מאז שהרגשתי אותה בפעם האחרונה. התרגשות כזאת לפני שאני עושה משהו בפעם הראשונה.
איפשהו במהלך הזמן הזה אותה אחת שהזמינה אותי לסדום הגיעה עם חברה שלה. סיפרתי לה שאני הולך להיקשר בפעם הראשונה והיא ממש שמחה בשבילי ואמרה לי שגם היא כנראה תעבור את זה בקרוב.
שאלתי אותה אם היא תוכל לצלם אותי כשאני שם שתהיה לי מזכרת והיא נענתה בשמחה (וכאן המקום להודות מכל הלב לשלגיה לבנה על התמונות המעולות שיצאו, עוד מעט תראו חלק מהן).
הלכתי להתפנות רגע לפני, וזה התחיל.
התפשטתי למצב שאני רק עם תחתונים.
שמו לי כיסוי עיניים ואני מרגיש שחבלים עוברים על הגוף שלי בכל מיני מקומות וזוויות.
פתאום אני נזכר במה שאותו גבר מומחה בקשירות אמר לי קודם לגבי כיסוי עיניים, שזה יכול לגרום לאנשים מסוימים להרגשת פחד כמו שמרגישים בפחד גבהים ברגע שמתנתקים מהרצפה.
אני זורק לחלל האוויר: "אולי בעצם נוותר על כיסוי העיניים?"
ואני שומע: "אולי אני אשים לך ball gag?"
"סליחה..אני שותק" עניתי בחשש.
אני מרגיש איך לאט לאט אני מאבד את יכולת התזוזה.
מתחיל להתנתק.
בחיי היומיום אני אדם שלא סומך על אף אחד והכי פרנואיד שיש, אבל הפעם החלטתי להתמסר לזה עד הסוף.
אחרי שאני מאבד את היכולת לזוז הן התחילו להרים לי את הרגל. היא עולה יותר ויותר דרך החבלים ופתאום אני כבר לא עומד ישר. איכשהו שעון על הצד, ואז מאבד אחיזה לחלוטין ומוצא את עצמי באוויר.
ואז הן מתחילות לסובב אותי, אני עוצם עיניים וההרגשה פשוט מדהימה.
אין ביכולתי להתנגד בשום צורה למה שקורה, אז אני בוחר להתמסר לזה. לשכוח שכולם בטח מסתכלים עליי כרגע ועכשיו זה רק אני וחבלים.
משייט לי באוויר.
ההרגשה היתה סוריאליסטית ומשחררת.
אין פחד גבהים.
הן הופכות אותי למצב שאני מקביל לרצפה. אני משתדל להחזיק את הצוואר ישר אבל אחרי כמה זמן הצוואר מתחיל קצת לכאוב.
אני לא מוציא הגה מהפה.
הן כנראה הרגישו בזה והרגשתי ששמים לי מתלה שיתפוס לי את הראש. כמו המתלה ליד ששמים על הצוואר לאדם ששבר את היד..זה היה ממש נוח.
אין מה להגיד - הן מקצועניות ממש.
תוך כדי שאני נהנה מהערסל ששמו לראש שלי, פתאום הרגשתי משהו חם נופל על הגוף.
טיפות.
קלטתי שמטפטפים עליי שעווה. אני בעיקרון לא חסיד גדול של כאב. סף הכאב שלי די נמוך אבל רציתי להתמסר במקסימום שאני מסוגל.
נאנחתי וגנחתי תוך כדי שהשעווה נשפכת לכל אורך גופי ואני שומע אותן מצחקקות להן בהנאה, ואז משתמשות בציפורניים שלהן כדי לקלף ולהוריד את השעווה ממני בתנועות חזקות ומהירות, סוג של שורטות אותי ועל הדרך מורידות ממני בצורה הזו את השעווה מהגוף.
כשהשריטות נגמרו הרגשתי שאחת מהן כיבתה את הנר ממש ס"מ ממני. הרגשתי לאלפית שניה את הלהבה על הצוואר שלי.
בהמשך הן הפכו אותי עם הראש כלפי מטה. הדם התחיל לזרום לראש והתחלתי לנשום בכבדות.
הרגשתי שאני מתחיל להזיע.
לא אמרתי כלום אבל הן קלטו שקשה לי והוציאו אותי מהמצב הזה בדיוק כשהרגשתי שהאוכל מלפני שעתיים מתחיל לעלות לי (לאחר מכן דיאנה אמרה לי שעדיף לא לאכול כמה שעות טובות לפני).
בשלב הזה הן החזירו אותי לקרקע והורידו אותי על הברכיים כשהידיים מתוחות כלפי מעלה.
הרגשתי חבל נכרך לי סביב הפה, העיניים והאף. כל הפנים שלי מלופפים בחבלים, אבל לא בצורה הרמטית.
אני מרגיש את הראש שלי נמשך לאחור וחבל נוסף מצטרף לתמונה ונכרך סביב צווארי ומתחיל ללחוץ עליו בעדינות.
אני מרגיש שאני קצת מתקשה לנשום, מרגיש את הדם עולה לראש.
אבל אני אומר לעצמי שהן בטוח יודעות מה הן עושות.
אני מתמסר לזה ונושם כמה שאני מצליח.
היה משהו מאוד מיוחד בהרגשה הזו שאם הן רוצות, הן יכולות ממש לגמור אותי באותו הרגע עם עוד כמה משיכות קטנות של החבל.
אבל אני מחליט לא לחשוש. לסמוך עליהן בצורה מוחלטת ובעיניים עצומות.
literally.
ואז הרגשתי שהלחץ יורד מהצוואר והחבלים יורדים מהפנים והסשן הגיע לסיומו, אחרי שעה בערך.
הורידו לי את כיסוי העיניים ואמרו לי:
welcome back to the world :)
הפרוז'קטורים של המועדון היו בול עליי אז לקח לי כמה שניות טובות עד שהצלחתי לראות משהו.
אחר כך קישקשנו לנו אני ושתי הבחורות שקשרו אותי והיה לנו חיבור ממש טוב..אני מאוד מקווה שיסתדר לנו לעשות את זה שוב בקרוב.
ושוב תודה לשלגיה על הסבלנות והצילומים הנהדרים שהשאירו אותי עם מזכרת מתוקה. אז הנה טעימה ממה שהיה:
*לבקשתן של גולדי ודיאנה השארתי אותן בתמונות עם פנים חשופות, בידיעתו ובאישורו של כלובי.
אז כאן זה התחיל:
מתחיל לאבד אחיזה בקרקע
מתנתק.
כאן הצוואר מתחיל להציק
עכשיו השעווה מגיעה
ממשיכות לטפטף עליי שעווה אחרי שדאגו לערסל את הראש שלי שיקל על הכאב בצוואר
הופכות אותי עם הראש כלפי מטה, ופה התחיל החלק הקשה מבחינתי
מחליטות שמספיק לי להפעם להיות באוויר ומורידות אותי חזרה לקרקע
מסדיר נשימה ובינתיים הידיים נמתחות כלפי מעלה
פתאום אני מרגיש חבל נכרך לי סביב הפה
וגם סביב העיניים והאף
וגם סביב הצוואר, דבר שמקשה על נשימתי.
אני מרגיש שחיי כרגע נתונים לחלוטין לחסדיה של גולדי. אם היא תרצה, עוד כמה משיכות כאלה בחבל במצב הזה - ואני ז"ל.
היא מחליטה לרחם עליי הפעם, ולבסוף מתחילה לחלץ אותי מסבך הקשירות
ועוד קצת קשירות לסיום על הברכיים עם ידיים מאחורי העורף
ומלפני העורף
וזהו..תם הסשן. גולדי מחייכת בשביעות רצון כמו אימא גאה :)
