אוזקת את ידי מעל לראש,
הרגליים נקשרות בכיפוף חשוף כמו כנפיים של פרפר,
את מצליפה על הירכיים, על התחת החשוף,
כשאת מפסיקה אני חושב שהגיעה מנוחה...
ואז האצבעות שלך מרפרפות לי על צידי הגוף.
את פסק ההצלפות את הופכת לסשן של דגדוג,
וזה עינוי מטורף בלתי צפוי.
אני מיילל את נשמתי אולי תרחמי ותוותרי,
ואת צוחקת, נהנית ואומרת שהפעם זה סבל חדשני...
את מפסיקה את הדגדוג ואני חוזר לנשום.
מיד את חוזרת להצלפות ואת צוחקת ואומרת, שבשבילי הן עדיפות מהדגדוג.
שוב את חוזרת לרפרוף, לדגדוג בצידי הגוף,
אני מנסה להתחמק וכולי קשור נתון לשליטתך.
וכשאני מביט אלייך למעלה - מוותר ומבין שעכשיו רק את מחליטה,
שולטת עלי כמו כישוף
אני נושם עמוק, עוצם את העיניים ומבין
שאני יכול לעוף...
זה עושה לי בגוף הרגשה של קסמים
נעימים, נעימים...