סשן דגדוגים
רוב הדימוי המקובל בתחום הבדס"מ הוא ללא ספק עניין הכאב, הצלפות, השפלות וכיוב'. יחד עם זאת (ואני מניחה שהרוב כנראה יסכים איתי) יש משהו הרבה יותר גרוע מכל אלה.
משהו הכי נוראי, מזעזע, בלתי נסבל שהרוב נכנעים לו בקלות ויוצאים עם דמעות בעיניים מרוב צחוק...
סשן דגדוגים הוא סשן שלא משאיר מקום לספק שאין בו רחמים. הסיטואציה פשוטה: מרתקים את הקורבן לעמדה ומגרים את האזורים הרגישים לדגדוגים (בדרך כלל מדובר בכפות רגליים או מתחת לבית שחי), אך מניסיון ישנם עוד איזורים רגישים לדגדוגים כמו הקרקפת (בעיקר מאחורי הראש) או באזור הצלעות או הגב התחתון.
אני מודה ומתוודה שסשן דגדוגים זה הקינק האולטימטיבי שלי....
בתור אחת שרק שומעת מישהו שפולט בטעות "אני רגיש/ה לדגדוגים" מיד יש לי ניצוץ בעיניים, שטני במיוחד, וחשק עז לדגדג אותו/אותה עד שיעלו דמעות בעיניים. מקסימום למות מצחוק..
וכן, השילוב של הסיטואציה המטריפה הזו של חוסר אונים וסשן דגדוגים עושה לי חם מאוד ורטוב שם למטה...
חלק מהעניין הוא, איך לא, מסדרות מצויירות שונות שכולנו זוכרים מהילדות (או לפחות רובנו, בעיקר ילדי שנות ה-80).
נתחיל עם העובדה כפי שנאמר שזה העינוי הכי נוראי שיש, כפי שהוכח בסדרה הזו להלן:
Gummie Bears - Grammie Bear Tickle Tortured
בגדול הסדרה עצמה מספרת בעצם על שיקוי מיוחד שהאיש הרשע מנסה להשיג מדובוני הגומי, כדי שיתן לו כוח לשלוט על הממלכה. בפרק זה הוא והטרולים שלו חוטפים וכולאים את אחד הדובונים כדי שיגלו את המתכון הסודי לשיקוי. הם מכניסים אותה למרתף העינויים ומתחבטים באיזה עינוי להשתמש.
כמובן אף על פי המתקנים הנמצאים שם נבחר בסוף הדבר הכי מזעזע ונוראי שיש, הכלי הכי שטני עליי אדמות: הנוצה!!!
זה השימוש שבה למעשה מענים את הדובונית על מנת שתדבר ותספר את מרכיבי השיקוי. וזה עובד.
כלומר עצם העובדה שהנוצה כשלעצמה היא כלי העינוי הכי גרוע שיש, יותר מכל מתקן עינוי אחר שיש בצינוק, גורם לנו להבין שהדבר כביכול הכי פשוט שאינו מכיל כאב אלא ריגוש קל בעור שגורם לגירוי ולדגדוג זה דבר שהוא קשה מנשוא, במיוחד כאשר אתה מרותק פיזית וחסר אונים ולא יכול לזוז..
דוגמה נוספת לדגדוגים ככלי עינוי מצויין נמצא בסדרה "פיטר פן", אני אתנצל מראש ואומר שאין את הקטע המקוצר בעברית אלא הוא נמצא באיטלקית, מניחה שלא צריך מילים ותרגום בשביל להבין את הסיטואציה.. :)
Peter Pen ׁ(הגרסה היפנית)
בפרק זה פיטר פן מבקש מאחד מהילדים האבודים (קפיצי) להמציא מכונת עינויים. קפיצי בונה את המכונה ואז מנדבים את טובי, בעל כורחו, לנסות אותה. התוצאה לא איחרה לבוא - טובי מת מצחוק אבל גם מתחיל לבכות מרוב צחוק, וצועק לוונדי שתעזור לו כי הוא עומד למות. היא כועסת על כל המהומה ודורשת שיפסיקו להציק לו. קפיצי לא מצליח להפסיק את המכונה וכל החבורה נאלצת לעזור לחלץ את טובי ממנה עד שהמכונה נשברת. הם מסכימים שזה הדבר היכ מרושע שיכול להיות אי פעם.
עד כאן ראינו שוב שדגדוגים זה דבר שיכול להיות עינוי הכי זוועתי ורע שיש.
הכל טוב ויפה כשאתה שונא דגדוגים.
אבל מה קורה אם זה הקינק שלך?
יש גם גרסה שכזו מסתבר :)
Martin The Warrior (Redwall)
בסדרה זו גם כאן נדרש העינוי המדובר על מנת שהקורבן ידבר ויענה על המידע המתבקש. בניגוד לשאר, הוא משום מה בוחר לשקר. כתוצאה מכך ממשיכים לדגדג אותו למרות שהוא כבר בוכה מצחוק.
ישנם אנשים שדגדוגים זהו הקינק שלהם, כמדוגדגים, לאו דווקא כמדגדגים. כלומר למרות העינוי הסדיסטי שכרוך באקט הם בכל זאת רוצים עוד מזה. למה בעצם זה מושך אותם? כל אחד מסיבותיו האישיות שלו. מה שכן אפשר לומר בכללי, שכמו כל אדם מזוכיסטי (בין אם זה כאב או השפלה וכיוב') הם נהנים לקבל עוד מהמנה שבה הם למעשה "סובלים" בה כי זה מה שעושה להם טוב.
ולכן יש כאן פרדוקס די גדול שמצד אחד "מענים אותם" אך מצד שני אין זה עינוי אלא ריצוי של הקינק שלהם בתחום מסויים.
לסיכומו של עניין: ללא ספק ישנם אנשים שדגדוגים זה הסיוט הכי גדול שלהם. הם רגישים ברמות מטורפות והיו מוכנים לכל דבר... רק לא לשלוף להם נוצה או לדגדג אותם במקומות רגישים במיוחד :) אף על פי שסשן דגדוגים למראית עין אינו נראה אכזרי, הוא ללא ספק אחד הנוראיים והאכזריים שקיימים בעולם הבדס"מ.
בעיניי סשן זה הוא הכי פרדוקסלי שיש: מדובר במגע פיזי שהוא עדין לגוף אך הדגדוג גורם למצב בלתי נסבל על העור עד כדי כך שיכול בהחלט לגרום לקורבן לרצות לעשות הכל כדי שיפסיקו לדגדג אותו. הוא יותר עדיף כעינוי הקורבן מאשר כל סשן עינוי אחר, בזכות ה"קלילות" שבו והמאמץ המועט מאוד שמשקיעים בו (להבדיל למשל מהצלפות בשוט נניח ששם צריך מאמץ פיזי יותר גדול וכוח רב).
שמחתי מאוד לכתוב את הבלוג הזה, ובמיוחד אני מקדישה אותו לאיש מיוחד שפעם פגשתי שאכן סשן דגדוגים בשבילו היא חוויה בלתי מעורערת וללא ספק אחד הסשנים הטובים ביותר שהיו לי אי פעם איתו :)
עד לפעם הבאה...