• Goldie Sunshine

האבולוציה של קושר

מי אני? קושרת, נקשרת ומה שביניהם.

התחלתי את מסע החבלים שלי כנקשרת מאוגוסט 2015 וכקושרת מנובמבר 2016. אני אחת המנהלות של Peer Rope TLV מאז תחילת 2017. מאמר זה מכיל אי אלו תובנות שאני מאוד רוצה לשתף ולחלוק מנקודת מבטי. אין לייחס לדברים הנאמרים כקביעת עובדות, אלו דברים שאני אישית חוויתי והעליתי כאן על הכתב בכדי לשתף ולחלוק ידע וניסיון שצברתי בקשירות, משני צידי המתרס.



~ אבולוציה ראשונה – טכניקה


כל קושר מתחיל צריך וחייב ללמוד טכניקה. זה בעצם לרוב הדבר הראשון שאנחנו מתרכזים בו. לעתים לא שמים לב לנקשר/ת. אבל אין מה לעשות.


תשלטו אתם בחבל. לא שהחבל ישלוט בכם.

לדעתי האישית – תמצאו לכם פרטנר/ית לקשור (אפילו לא קבוע אלא מדי פעם) רק בכדי להתאמן עליו/עליה.

תאמו ציפיות לגבי זה. תגדירו גבולות ותגדירו אם מדובר באימון טכני או אקשן.

תהיו שקופים לגבי הכוונות שלכם. אם זה טכני זה יכול להיות משעמם, אם רוצים אקשן אז לעשות בזהירות.



אני אומנם נחשבת למתחילה, אבל לא בהכרח כמה זמן אדם הוא קושר זה אומר שהוא טוב.

לדוגמה: אדם יכול להגיד שהוא קושר עשר שנים. אך בפועל הוא קושר פעם בשנתיים ורק במיטה (סינגל קולום), לעומת אדם יכול להגיד שהוותק שלו הוא "רק שנה" – אך הוא קושר שלוש פעמים ביום, וקושר מספר פרטנרים שונים.

- אם כך המסקנה היא – בתור נקשרים, אל תשאלו קושר "כמה זמן הוא קושר" –

אלא מהי התכיפות (How Often) שהוא קושר.

כמה פעמים ביום הוא קושר? כמה פעמים בשבוע הוא קושר? האם הוא ניסה לקשור עם כמה פרטנרים ולא רק עם אחד? האם הוא למד אצל מורים? אצל מי? כמה זמן?



בקשו שיראה לכם תמונות של העבודות שלו.

בנוגע לתיעוד עבודות – תתעדו הכל – גם את הקשירות הכי לא טובות ומגוחכות שלכם, לא רק מה שנראה יפה ומוצלח. זה כיף לראות את התהליכים שאתם עוברים. זה מצוין לשחק עם חבלים.

אבל לא לתלות! כי זה יותר מסוכן.

הקרקע יותר סלחנית מהאוויר

זה נפלא לשחק עם חבלים כי ככה אתם "מגרדים את האצבעות" עם החבלים שלכם. נסו בזמנכם החופשי לקשור לעצמכם סינגל ודאבל קולום על הרגל כדי להתאמן בזה. צריך להתאמן בכדי במשך הזמן להיות מהירים ולשלוט בטכניקה.

בסופו של דבר אתם תבינו את ההיגיון ותשלטו ב"pattern" (תבנית). הטכניקה תבוא מעצמה.

יחד עם זאת – תשאלו! אל תתביישו לשאול קושר יותר ותיק מכם האם זה בסדר מה שעשיתם.

קושרים בדרך כלל אוהבים לעזור זה לזה ולכן כדאי לבדוק עם מישהו יותר מקצועי האם זה בסדר מה שעשיתם, על מנת ללמוד מטעויות.

כדי ללמוד מטעויות - קודם כל אתה צריך להבין היכן אתה אשם


מתחים של חבלים

אחד הדברים ששמתי לב ב"התפתחות של קושר" זה שיש לו כמה שלבים בעיקרון המתח של החבל –


בהתחלה – כולנו קושרים חלש ומדי רפוי.

זה השלב הראשון מכיוון שאין לנו ביטחון בחבלים וזה קורה לכולם. אף אחד לא נולד עם חבל ביד! לכן על מנת לצבור את הביטחון הזה בחבלים עלינו לתרגל עד כמה שניתן, על עצמנו / פרטנר קשירות כדי שהביטחון שלנו יבוא מעצמו.


אחר כך – אנחנו חושבים שאנחנו יודעים לקשור אבל אנחנו לא באמת יודעים לקשור. הכל מאוד טכני, מה גם בשלב הזה כולנו קושרים חזק מדי, כי העירו לנו שזה "רפוי מדי". אז עכשיו אנחנו עושים את זה יותר מדי חזק. נסו להקשיב לפרטנר שלכם במידה וזה יותר מדי הדוק.


לאחר מכן – אנחנו לומדים לקשור במתח הנכון – לא חלש ורפוי מדי אבל לא גם הדוק מדי בצורה מוגזמת ולא נעימה. לחבק, לא לחנוק ולא להרפות.


בשלב האחרון - אנחנו כבר מתחילים ויותר ויותר להתייחס לפרטנר שלנו. כבר ללמוד אותו, ללמוד על הגוף שלו. מה שמתאים למודל אחד לא בהכרח מתאים למודל אחר.



ללמוד את גוף האדם

כאשר אנחנו מתעסקים בחבלים חשוב להבין שאנחנו מתעסקים עם גוף האדם. זה יצור חי ונושם. לא חפץ. אם קושרים לא נכון עלולים לפצוע.

תבקשו ללמוד על המכאניקה של גוף האדם. איך עובדים התנועות של השרירים. איך אפשר להזיז מה ולאיפה. איפה יש שרירים. איפה יש עצמות. איפה יש עצבים ולנסות כמה שאפשר להימנע מלקשור עליהם. לא לקשור לעולם על מפרקים! לא מתחת לברך ולא במרפקי היד. זה מסוכן.

לא חייב להעלות לאוויר! אפשר לעשות קשירות טובות גם על הקרקע.



התפתחות השיבארי בעידן המודרני

כביכול – ישנו "מוסכמה חברתית" על זה שקושרים הם הגברים, הם השולטים, הם הדומים, ונקשרות הן הכנועות, הנשלטות, אלו שצריך לקשור אותם.

לשמחתי הרבה – עולם השיבארי היא חיה שיש לה חיים משל עצמה והיא תמיד מתפתחת – כיום אני רואה לא מעט וריאציות של קשירה:

אישה קושרת אישה – אישה קושרת גבר – גבר קושר גבר – קושרים שהם גם מודלים שקושרים את עצמם – קושר קטן מימדים שקושר מודל יותר גדול ממנו וכיוב'.

זה מבורך כי אין אמת אחת נכונה.



לקשור את עצמך

רוב הקושרים שלדעתי האישית הם הכי טובים – הם אלו שיכולים ומסוגלים להבין את הפרטנר השני (נכון לכל דבר בחיים). צריך לפעמים לחזור לתחתית בכדי לטפס גבוה יותר. דוגמאות לקושרים שקושרים את עצמם: אקירה נאקה. רן יאגאמי. מוספיר. (לא תולים את עצמם בשביל הכיף אלא כדי להבין מתח של חבל). פליקס רוקרט. לכטנור. מיס אייריס. גורגון.

אחד הדברים שאמליץ כקושרת – הוא לקשור את עצמכם

לא חייבים להנות מזה! זה רק כדי שאתם תבינו מה זה מתח של חבל על הגוף. תבינו איפה יותר קל ואיפה יותר קשה. תבינו איך לשים חבל נכון על הגוף. אם ברצונכם להיקשר כדי לחוות – בקשו ממישהו שאתם סומכים עליו שיקשור אתכם ויתלה. זכרו – זה לא אומר שעכשיו אתם נשלטים שלו. אני מודעת לתרבויות השונות ולהשלכות, יחד עם זאת עלינו להיות עם ראש פתוח. ובלי פוליטיקה.



סספנשן (תלייה באוויר)

רצוי קודם כל לקשור על הקרקע כדי להתאמן בחבלים. הקרקע הרבה יותר סלחנית מהאוויר. במידה ואתם כן מעוניינים לעבור לשלב הבא, אחרי שאתם בטוחים בעצמכם שאתם יודעים ושולטים בחבלים, לעולם אל תעשו זאת לבד! בקשו ממישהו שיודע ובקיא מכם שישגיח עליכם על מנת שתמנעו מלפצוע את המודל.




~ אבולוציה שניה – רגש לנקשר


לאחר שאנחנו התחלנו להתמקצע יותר ויותר בחבלים, ואנחנו מבינים איך דברים עובדים, עלינו להעניק תחושות לנקשר. עכשיו זה הזמן המתאים לכך.

אל לנו למהר. בהתחלה אנחנו ממהרים מדי לקשור כי אנחנו רוצים להוכיח שלמדנו ואנחנו יודעים כיצד לקשור. קחו זמן. השקיעו בנקשר שלכם.

למעשה – אפשר להביע רגשות גם כלפי הנקשר ללא חבלים כלל. לדוגמה: תרגול בין קושר לנקשר המדגים אחד לשני על "לקחת שליטה" רק בעזרת הגוף.


אפשר לקשור סינגל קולום רגיל, יפה ומושלם. ואפשר גם לשחק עם הנקשר בעזרת הגוף שלנו, כמו מעין כיבוש, לקחת שליטה. אבל למה לעשות משעמם כשאפשר להביע רגשות. בשלב הזה כבר מתרכזים בתחושות הנקשר עצמו ולא רק ב"טכניקה".

לפעמים הטכניקה לא חשובה כמו הרגש של הנקשר (מומלץ בקשירות קרקע בדרך כלל).

במידה וזה מוסכם ביניכם אפשר לבדוק גבולות, אולי קצת לדגדג, להכאיב, לשלוט, לצבוט. העיקר שלנקשר יהיו רגשות. לעיתים יהיו בכי וצחוק. אלו תגובות טובות.

"נקשר שלא מגיב ברגשות לקושר שלו - זה בזבוז זמן של שניהם ופעולה חסרת תועלת" - ריקרדו

לא סתם אנחנו רואים בלא מעט קשירות אצל היפנים את "היופי שבסבל".

ה"ספייס" שהמודל שרוי בו זה קסם בפני עצמו. אם הנקשר לא ישקע לתוך החבלים והוא יהיה ערני לגמרי סימן שהוא לא שחרר שליטה. סימן שהוא לא סומך עליכם. עליכם לגרום לנקשר לסמוך עליכם ולהתמסר.

אם זה לא צולח – נסו קודם כל קשירות על הקרקע על מנת להעביר את תחושת השליטה.




~ אבולוציה שלישית – אסתטיקה


אחרי שלמדנו איך לקשור נכון ואיך לסחוף את הנקשר שלנו לספייס מטורף, יש דבר אחד שאנחנו עוד צריכים להתמודד איתו – אסתטיקה בחבלים.

כדאי לשמור על חבלים ישרים ויפים על הגוף! חבלים שטוחים יותר נעימים לנקשר מאשר חבלים שעולים אחד על השניה בצורה מסורבלת.

לרוב כשאנחנו קושרים ותולים נותר לנו הרבה חבל. לרוב אנחנו "שורפים" אותו או מבזבזים אותו לכדי "פפיון" – כי לכאורה אין לנו מה לעשות בו.

"תספר סיפור דרך החבל. לא לסיים את החבל זה כאילו לא סיימת לסיים את הסיפור" – יאקימורה.
"אם נשאר לך הרבה חבל – עשה איתו דבר יצירתי או מרושע" – אודין

בהתחלה כשקושרים ולא יודעים מה לעשות עם החבלים תמיד אפשר לעשות:

1. חיזוק של חבל התלייה בעיקר אם הוא לוקח את עיקר המשקל של המודל.

2. במידה ונעלתם את החבל ונותר עוד חבל נסו להיות יצירתיים איתו – בין אם זה לקשור איבר מסויים של הנקשר (נניח גאג לפה או בליינד פולד לעיניים) או קשירת שיער במידה ואפשר או נניח לתמוך את הגוף בשארית החבל (לדוגמה הרמת הירך בעזרת החבל שנשאר).

3. אם ברצונכם לעשות משהו מרושע אפשר לקחת איבר מסויים ולמתוח אותו לכיוון נגדי כך שיש למודל עוד יותר אתגר בגוף. יש להיזהר מאוד עם מידת המתיחה שלא יהיה יותר מדי מתוח כי זה עלול לקרוע שריר לנקשר או לגרום לו לשריר תפוס.

4. על במבוק: לקרב חבלים זה לזה על מנת שיהיה יותר מאתגר למודל.



לסיכומו של עניין

- אנחנו חייבים להתמקצע בטכניקה. אחרת הנקשרים שלנו עלולים להיפצע.

- רצוי להתחיל מהקרקע ולא ישר "לקפוץ" לאוויר.

- רצוי להתאמן על עצמנו תחילה, בין אם זה לקשור את הגוף שלנו.

- רצוי להכיר את הנקשר שלך – מה יכולות שלו מה הוא אוהב ומעדיף, מה הגבולות והמגבלות שלו.

- כדאי לשמור על אסתטיקה בחבלים. זה גם נעים יותר לנקשר וגם נעים לקהל בעין.

200 views

Goldie Sunshine All rights reserved © 2018 - 2020

Ramat Gan ,  Israel