ובא לציון גואל - חלק א

השעה 16:00 בצהריים, יום חמישי. חם במיוחד היום ואני בחדר קריר ומוצל שומעת דפיקה בדלת. הוא דתי חרדי שמסתיר את זהותו. עד לאותו רגע לא ראיתי אותו אבל הוא ראה אותי בתמונות והתמוגג. ההתכתבויות הכמעט יומיומיות חשפו את כמיהתו לקרבתי ואת רצונו לממש את כל רצונותיי, תמיד פנה אליי בתור המלכה. אף פעם לא בשמי הפרטי למרות שידע מהו.

הוא מגיע לדלת. גבוה במיוחד, עיניים תכלת עמוקות וטובות ושיער ג׳ינג׳י. הוא היה יפה תואר בתור דוס. ״הגעתי מלכתי״ במבט נבוך ומושפל למולי.

״תתפשט בזה הרגע״ ציוויתי עליו. הוא הוריד הכל, ערום למולי. הורדתי אותו על ארבע. הדבר הראשון שהוא עשה זה לנשק לי את הרגליים. הוא עשה זאת בהערצה, ליקק ונישק והסניף את ריח נעלי הלקה המבריקות שלי. אחר כך ליקק אותן כדי שיהיו מצוחצחות. התבוננתי ביצור המשונה הזה, עם חיוך גדול מאוזן לאוזן. הסגידה לרגליים הקהו את חושיי ומיסטלו אותי לתחושת עונג.

״שכב על הרצפה, עבד״. הוא נשכב כולו, איבר מינו הסגיר את ההתרגשות שבסיטואציה. תוך כדי שהוא מתחנף ומתפעל מהיופי שלי, דרכתי עליו עם עקביי. מדי פעם השמיע אנחת כאב כיוון שהעקב דרך על מפשעותיו. המיטה היתה מוכנה מבעוד מועד לקשירה. העבד היה חסר אונים למולי, כמו שאני אוהבת: ידיו, רגליו ועיניו היו קשורות. הוא אינו יכל לזוז, לראות או להתנגד כלל. ״בן כמה אתה?״ שאלתי את הסמרטוט. ״אני בן 35, מלכתי״ ענה לי בלחש יראה כבוד. ״ובכן, רק לכבוד זה אתן לך 35 הצלפות. על כל הצלפה עליך לספור איתי״ אמרתי לו. ההצלפות הראשונות אומנם הכאיבו לו אבל האחרונות... ״יש לך עוד חמש אחרונות. הן הולכות להיות מאוד כואבות.״ הצלפה ראשונה בביצים, צרחה נבקעת מגרונו. ״רק עוד ארבע״ עניתי בחיוך. הצלפה נוספת באותו מקום ושוב התפתלות ואנקות כאב. ״עוד שלוש...״ ההצלפה ההיא גרמה לו להחנק מרוב כאב ״בבקשה.... מלכתי...״ ״שקט! רק עוד שתיים״ הנפתי את השוט בחוזקה שוב לביצים הגדולות והנפוחות שלו. הוא התנשם בכבדות כמעט מאבד הכרה. ״ רק עוד אחד... אתה מוכן?״ הוא לא ענה לי. ״שאלתי אם אתה מוכן, עבד? תענה למלכה שלך!״ ״כן... מלכה...״ ענה חלושות. בהצלפה ההיא הדוס ראה את אלוהים. ההצלפה היתה כל כך חזקה וחדה עד שנשארו סימנים אדומים מהשוט על האזור. הוא דפק צרחה היסטרית שלא היתה מביישת אף סרט אימה. ״שמחה שעמדת בנטל״ השבתי בחיוך מרוח מאוזן לאוזן, והבטתי בו במבט ממזרי ומסופק. ״מה הדבר הבא שתרצי לעשות מלכתי?״ שאל העבד הנאנח מכאב. ״כבר החלטתי מזמן מה לעשות איתך, וכבר כנראה לא תצטרך להיות קשור בשביל זה״ עניתי.

המשך יבוא